https://www.jewishpress.com/news/eye-on-palestine/palestinian-authority/new-palestinian-city-rising-on-jewish-owned-land-in-samaria/2022/09/01/

אצלנו, ליד הבית שלי, בדיוק מעבר לכביש. ערבים קובעים עובדות בשטח, בונים ומפתחים בלי לדפוק חשבון ובלי להתייחס לרשויות ישראליות. חלק מהאדמות המדוברות בעלות בדיוק אותו סטאטוס כמו רוב האדמות של היישוב שלנו. הם מההוים רכוש פרטי של משה זר, שגם רוב היישוב קיים על אדמותיו. פרויקט זה רכוש אדמות ומסרתם למטרת יישוב הארץ. כל ההבדל שהמדינה אסרה בזמנו בנייה יהודים בחלק מהשטח - בדיוק זה השטח עליו עכשיו משתלץים הערבים.

ולמה שמישהו ידפוק חשבון? הרי המדינה היא לא הריבון באדמות האלו. חוק בארצנו זה מוסג יחסי, המותנה במספר רחב של ניונסים. והאמת, מי שאשם זה רק אנחנו, ולצורך דיוק - חוסר החלטתיות שלנו בנוגע לסטאטוס ארצנו. ועד שהיסוד לא יוסדר, לחוק אין שום ביסוס. התוצאה הטבעית מהמצב - יש לנסות לקבוע עובדות בשטח ככל הניתן עד שהדברים באוויר. וזה אפילו סוג של בסדר.

אבל יש דברים שלא יכולים להיות בסדר בשום אופן. קודם כל צבעיות ויחס אי השוויוני: אם אני זורק אבן - זה טרור יהודי ו"לאן הדרדרנו?!", אם שכננו יורים לעבר הסעת ילדים - זה פרט זניח ו"בוא לא נשפוט אותם!"; אם אני שם מבנה נייד בשטח המדינה - זה כיבוש, אם שכננו מקים פרויקט יסודי עם תשתיות על האדמות הפרטיות של היהודים - זה לא חשוב.

דבר נוסף שכל הצדדים חייבים לכבד זה רכוש פרטי - אחד היסודות הקדושים של החברה האנשות, בלדו החברה האנושית לא תוכל להתפתח וכנראה לא תוכל לתפקד בכלל. במרכז שטח השיפוט של המועצה המקומית קרני שומרון עומד מטע זיתים פרטית של הערבים מכפר לקיף, בדיוק אותו כפר שמשתלת על האדמות המדוברות. וכל פעם הם מגעים לעבוד במטע שלהם, שנים אחרי שנים. אז עם פעם איזה בחור יהודי מתעמת איתם פיזית - אז יש לשים סימן שווה בין כל מי שגר בשטחים ששוחררו 20 שנה אחרי קום המדינה לבין הגרמנים הנאצים. אבל לתקוף יהודי בשטח החקלאי הפרטי שלו - אין מה לעשות, זה רק פרי הכיבוש.

"Закон что дышло: как повернул - туда и вышло"